16.3.2015

11 מנהיגים של 11 סיעות בבחירות לכנסת 2015 – כמה מהם מתאימים להחזיק בידיהם את גורלנו?

אחת עשרה סיעות נכנסות מחר לבחירות לכנסת ה-20 ובראשן עומדים אחד עשר מנהיגים (שנים עשר אנשים-  בוז'י וציפי מהווים כל אחד חצי מנהיג). הינם אנשים שמכריזים בפנינו: תנו לנו להנהיג את המדינה; אנו יודעים כיצד לשמור על הצמיחה הכלכלית שהייתה פה בשנים האחרונות; אנו מסוגלים להתמודד עם כל האויבים מסביב למדינת ישראל, כולל סוריה, חיזבאללה, חמאס ועל-קיידה בסיני; אנו נעמוד מול הלחצים של אירופה וארה"ב; אנו נהיה מסוגלים לנטרל סכנות קיומיות מול איראן ומול האסלאם העולמי; אנחנו נהיה חזקים מול האויב הנורא מכולם – השמאל הרדיקאלי
בתוך ישראל – המשתף פעולה עם הפלסטינאים; ובנוסף אנו נשמור על הדמוקרטיה ללא התגייסות של כל כלי התקשורת ובתי המשפט לטובת מיעוט מסוים מהקשת הפוליטית, ובעיקר אנו נילחם נגד השחיתות – ללא עבר פלילי. זה מה שהם אמורים להבטיח לנו. למטה ישנה סקירה קצרה של קורות חייהם המאפשרת להעריך כמה מהמנהיגים בכלל מתאימים כמועמדים לביצוע המשימות המורכבות הללו.   

1. ליכוד – בנימין נתניהו
ביבי כיהן כראש ממשלה בשנים 1996-1999 ובשנים 2009-2014. בעל תואר ראשון באדריכלות ובעל תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטהMassachusetts Institute of Technology , בנוסף למד מדעי המדינה באוניברסיטה Harvard. כשגריר ישראל באו"ם בשנים 1984–1988, נתניהו דרש מהאו"ם, בהצלחה, לפתוח את הארכיון ולחשוף את עברם של מזכ"ל האו"ם לשעבר קורט ולדהיים ופושעי מלחמה נאצים אחרים. ב-1996 נערכו הבחירות לכנסת ה-14 על פי שיטת הבחירה הישירה ובהתמודדות על תפקיד ראש הממשלה גבר נתניהו על שמעון פרס, למרות מסע ענק של כל כלי התקשורת נגדו אחרי רצח רבין ולאחר שרוב הסקרים ניבאו ניצחון לשמעון פרס בהפרש גדול. כראש הממשלה וכשר האוצר הפחית את הגרעון התקציבי ופתח את השוק לתחרות; הוא גרם לזה שהתוצר המקומי לנפש עלה משמעותית והצמיחה עלתה, האינפלציה וגם שיעורי האבטלה ירדו לנמוכים בעולם. השמאל ארגן נגדו פרשות רבות, החל מפרשת המתנות ב-1999 שבה כביכול לא החזיר למדינה מתנות שקיבל בתפקידו כראש ממשלה – ועד לפרשת הבקבוקים ב-2014 שבה כביכול לא החזיר למדינה בקבוקים למחזור. ב-3 במרץ 2015 נאם והתריע נתניהו בפני הקונגרס של ארצות הברית ושכנע פוליטיקאים רבים שצריך לפעול נגד ההסכם הרע עם איראן; אחרי הנאום, מחצית מהסנטורים חתמו על מכתב לאיראן שבו הזהירו את נשיא איראן שלא יכבדו את ההסכם של אובמה. הקונפליקט הגלוי של נתניהו עם הנשיא הפשרני של ארה"ב היה חסר תקדים ואנשים רבים השוו את נתניהו לוינסטון צ'רצ'יל. בתקופתו של נתניהו ירד מספר הפיגועים, הכלכלה צמחה, ומעמדה של ישראל בחוגים של הימין הדמוקרטי בעולם עלה כולל היחסים החשובים עם הימין הנוצרי האמריקני‏. מול ההצלחות הרבות עומדים גם כישלונות: ב-1997 נתניהו וויתר ללחצים וביצע נסיגה משטחי חברון וב-2011 נתניהו חתם וארגן הסכם עם חמאס והסכים לשחרר 1,027 מחבלים תמורת גלעד שליט [1].


2. מחנה ציוני –  יצחק הרצוג וציפי לבני
בוז'י הרצוג יושב ראש מפלגת העבודה וחבר הכנסת מטעמה, ראש האופוזיציה בכנסת ה-19. עורך דין במקצועו. סבו היה הרב הראשי הראשון של ישראל ואביו נשיא המדינה, כך שבקלות נכנס לפוליטיקה. הוצע לו תפקיד בצד השמאלי של הקשת, בשנת 1999 מונה למזכיר הממשלה בממשלת ברק, וכיהן בתפקיד עד 2001. מיד הסתבך בפרשה פלילית, בפרשת עמותות ברק, שבמסגרתה התנהלה חקירה משטרתית בשנים 2000 עד 2006 בחשד להפרה של חוק מימון מפלגות בגיוס תרומות לא חוקיות, בהיקף של מיליוני שקלים, עבור מסע הבחירות של אהוד ברק ומפלגת ישראל אחת ב-1999 [2]. יצחק הרצוג נחקר באזהרה בחשד לביצוע עבירות חמורות על חוק מימון מפלגות ובחשד לרישום כוזב במסמכי תאגיד. התברר שהוא פיקח על העברת כספי קרנות מחו"ל לעמותות השונות כסף לקמפיין הבחירות באמצעות "עמותות קש", עמותות פיקטיביות בשמות "דור שלום", "עוד לא אבדה התקווה", "העמותה לקידום נהגי המוניות בישראל", "אלטרנטיבה לקידום העלייה", "נגב עכשיו", "אזרחים מימין ומשמאל", "סטודנטים רוצים שינוי", "התקווה - העמותה העצמאית למען יהודי אתיופיה", ועוד. ציפי לבני, שרה בממשלה בזמנו, שדרשה לבצע חקירה נגד הרצוג, אמרה: "מדובר בעברות פליליות שכל מי שנטל בהן חלק חייב להיות מועמד לדין". היא הוסיפה: "העימות סביב פרשת העמותות הוא לא בין ימין לשמאל, אלא בין שומרי החוק לבין קבוצה עבריינית". כשמונתה לשרה בממשלה, לבני הזהירה שהרצוג הוא "האיש שאת הונו הפוליטי עשה דרך גיוס כספים לעמותות ואת הונו הפרטי דרך קשרים פוליטיים" [3]. הרצוג החליט לנצל את זכות השתיקה בחקירה. בשנת 2003 הודיע אליקים רובינשטיין כי לא יוגשו כתבי אישום בשל חוסר ראיות (נזכיר שרובינשטיין סירב לעבור בדיקת פוליגרף כשנכנס לתפקיד בעליון). ציפי ובוז'י שכחו שהיו אויבים והחליטו לרוץ ביחד לבחירות 2015 עם תכנית "רק לא ביבי".

ציפי לבני, עורכת דין במקצועה, יושבת ראש מפלגת "התנועה" וחברת כנסת. כיהנה בממשלות ישראל כממלאת מקום ראש הממשלה, שרת החוץ ושרת המשפטים. בשנים 1996-2005 הייתה חברת כנסת ושרה מטעם מפלגת "הליכוד". תמכה בהתנתקות וקיבלה בתמורה תפקיד שרה עם שני משרדים. לבני ניהלה במסגרת משרד המשפטים את הצד המשפטי-חקיקתי של תכנית ההתנתקות. בשנים 2005-2009 היתה חברת כנסת ושרה מטעם מפלגת "קדימה" ובשנת 2008 התמודדה מטעמה לראשות הממשלה. בכנסת ה-18 שימשה כיו"ר האופוזיציה. בשנת 2012 הפסידה בפריימריז לראשות מפלגת קדימה לשאול מופז והקימה את מפלגת "התנועה" אשר זכתה בבחירות לכנסת ה-19 ב-6 מנדטים. בשנים 2012-2014 הייתה חברת כנסת ושרה מטעם מפלגת "התנועה" בממשלתו של בנימין נתניהו, בניגוד להבטחותיה שלא תכנס לממשלה עם נתניהו. כאשר פוטרה על ידי נתניהו, וכשנראה שהקריירה הפוליטית שלה נגמרה, סיכמה עם יו"ר מפלגת העבודה, יצחק הרצוג, על ריצה משותפת בבחירות לכנסת ה-20 במסגרת "המחנה הציוני", כאשר הוסכם שהרצוג יכהן כראש הממשלה בשנתיים הראשונות והיא בשנתיים הנוספות [4].‏ העובדה שהם מוכנים לרוץ יחד אחרי תקיפה כל כך אישית וחריפה של ציפי נגד בוז'י, מראה שחזון משותף ("רק לא ביבי") יכול להתגבר על הכול.


3. הרשימה המשותפת איימן עודה
עודה, עורך דין במקצועו, היה פעיל במפלגה הקומוניסטית הישראלית, בינואר 2015 נבחר לעמוד בראש רשימת חד"ש בבחירות לכנסת ה-20, והוצב במקום הראשון במסגרת הרשימה המשותפת של המפלגות הערביות וחד"ש לכנסת‏ [5].


 4. הבית היהודי – נפתלי בנט
בנט הוא שר הכלכלה, השר לשירותי דת והשר לירושלים והתפוצות. הוא יושב-ראש רשימת הבית היהודי וחבר הכנסת ה-19 מטעמה. הוא מוביל את הסיעה לבחירות של הכנסת ה-20. ב-1999 הקים עם שותפים חברה בתחום אבטחת מידע בשם סאיוטה, כיהן כמנכ"ל מ-2001 עד מכירתה ב-2005 תמורת 145 מיליון דולר. בהמשך שימש כיועץ למספר חברות היי טק אחרות, ובספטמבר 2009 מונה למנכ"ל חברת סולוטו, שגם היא ביצעה אקזיט מוצלח‏. ב-2010 מונה למנכ"ל מועצת יש"ע, תפקיד בו כיהן שנתיים והוביל את המאבק נגד הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון. בשנת 2006 גויס בנט לעמוד בראש מטהו של נתניהו. באפריל 2010 הקים יחד עם איילת שקד את תנועת "ישראל שלי" העוסקת בהסברה ישראלית וגיוס דעת קהל לקידום מטרות ציוניות. בבחירות הפנימיות לראשות מפלגת "הבית היהודי", ב-2012, ניצח בנט ונבחר ליושב-הראש שלה. כשר הכלכלה פעל בנט להסרת חסמים ביורוקרטיים ולהגברת התחרות במשק‏. במהלך מבצע צוק איתן הוביל בנט בממשלה ובקבינט המדיני-ביטחוני קו נחוש. הוא תבע טיפול במנהרות של החמאס והציע תכנית מעשית להשלמת המשימה שנתקבלה לבסוף על ידי הקבינט והממשלה, ויושמה בשטח על ידי צה"ל‏ [7]. בהפגנת הימין הגדולה בתל אביב ביום 15.3.2015, נאם בנט נגד כניעה לשמאל וכמחאה לאיסור של הזמנת זמרים להפגנה (החלטה שהתקבלה ע"י שופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן) הוציא גיטרה וביחד עם 90,000 המפגינים שר ירושלים של זהב.


 5. יש עתיד - יאיר לפיד
לפיד חבר הכנסת, מייסד ויושב-ראש מפלגת "יש עתיד". כיהן כשר האוצר בממשלת נתניהו בשנים 2012-2014. בזכות אביו שהיה עיתונאי מפורסם גם הוא הועסק בעיתונים רבים ובטלוויזיה וגם עבד כפרזנטור של בנק הפועלים. לפני הבחירות של 2012 הוא ניסה להשיג דוקטורט למרות שלא היה לו תואר ראשון ואף לא סיים בגרות. הוא מיליונר ותומך נלהב של המחאה החברתית נגד יוקר מחיה. לפיד הגדיר את המפלגה שהוא עומד בראשה כמפלגת מרכז שתדאג למעמד הביניים ומאמינה שיש לשנות את סדרי העדיפויות הנהוגים במדינה, על ידי מתן דגש על חינוך חילוני, שינוי שיטת הממשל ומלחמה בשחיתות הציבורית. בזמן כהונתו כשר אוצר הוא העלה מסים. יוזמתו המשמעותית ביותר בתפקיד זה הייתה הנהגת מע"מ אפס על רכישת דירה ראשונה. ב-2 בדצמבר 2014 פוטר מהממשלה על ידי נתניהו. הוא עומד בראש מפלגת "יש עתיד" לבחירות הכנסת ה-20 [8].


6. כולנו בראשות משה כחלון – משה כחלון
כחלון סיים לימודי משפטים והוא בעל תואר ראשון במדעי המדינה. הוא כיהן כשר התקשורת, כשר הרווחה והשירותים החברתיים וכיהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. עוזי לנדאו מינה אותו לראש לשכתו בשנים 2001 במשרד לביטחון הפנים.‏ ב-2009 מונה כחלון לשר התקשורת בממשלת נתניהו. ב-2011 מונה גם לשר הרווחה. בתקופת כהונתו כשר התקשורת קידם את רפורמת הסלולר. את הרפורמה התחיל קודמו בתפקיד אריאל אטיאס, במסגרת הפוליטיקה של נתניהו. ביבי נתן לכחלון מחמאות כגון: "כחלון עשה דברים גדולים, תהיו כחלונים ותמצאו פתרונות".‏ ההצלחה של רפורמת הסלולר (רפורמה שלא היתה פרי יצירתו) עלתה לו לראש והוא התחיל לחשוב על יציאה לדרך עצמאית והתחיל לבקר את הליכוד שלטענתו זנח את ההיבט החברתי בשל "השתלטות של גופי ימין קיצוני".‏ בדצמבר 2014, לקראת הבחירות לכנסת ה- 20, הקים מפלגה "כולנו בראשות משה כחלון" [9]. בינואר 2015 הצטרף לרשימה אלוף במיל' יואב גלנט שהתפרסם עקב פרשת מרמה (השתלטות על דונמים של שטחים ציבוריים נרחבים בארץ) שבעקבותיה נאלץ לפרוש מההתמודדות על תפקיד הרמטכ"ל. לאחר הצטרפותו למפלגה של כחלון הוא התנצל על הפרשה אך לא החזיר את השטחים הגנובים.


 7. יהדות התורה – יעקב ליצמן
ליצמן היה חבר הכנסת בסיעת יהדות התורה בשנים 1999-2015. נולד במחנה עקורים בגרמניה להורים ניצולי שואה מפולין. המשפחה היגרה לארצות הברית וכאשר הוא היה בגיל 17 עלה עם משפחתו לישראל. בישראל המשיך את לימודיו התורניים. כיהן כמנכ"ל בית ספר יסודי בירושלים ויזם את הקמתה של הקריה החרדית בבית שמש. שימש כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת ויזם מספר חוקים [10].


8. ש"ס – אריה דרעי
דרעי למד במספר ישיבות. כחבר מפלגת ש"ס, דרעי מונה לשר הפנים בממשלתו של יצחק שמיר בגיל 28 – השר הצעיר בתולדות מדינת ישראל. בשל יכולתו הדיפלומטית רכש חברים רבים ממפלגות השמאל והימין וכיהן בממשלות הימין והשמאל. בהמשך הואשם בעברות חמורות, ובזכות הקשרים הרבים אשר רכש הורשע רק לאחר שנים ורק בחלק מהעברות. בשנת 1999 הורשע בלקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים, ונידון למאסר של 3 שנים, שמתוכן ריצה שנתיים, ובנוסף הוטל עליו קלון. ב-2003 הורשע בעבירה של הפרת אמונים ונדון לשלושה חודשי מאסר על תנאי ולקנס‏‏‏‏‏‏ [6]. בזכות קשריו הרבים זוכה מההאשמות הנוספות. ב-2013 מונה שוב ליו"ר תנועת ש"ס והוא מוביל את ש"ס לבחירות 2015. מסע הבחירות שלו מבוסס על התעסקות באפליה, לכאורה, נגד מזרחים ועל הסתה בוטה נגד אשכנזים – למרות העובדה שהוא, יליד מרוקו, למד בישיבות אשכנזיות, נתמך כספית על ידי בני זוג אשכנזים נדיבים ונעזר רבות בחברים אשכנזים.

  
9. ישראל ביתנו – אביגדור ליברמן
אביגדור ליברמן שר החוץ ויושב ראש מפלגת ישראל ביתנו וחבר הכנסת מטעמה. ליברמן עלה לישראל בגיל 20 בשנת 1978. בברית המועצות כנראה שיתף פעולה עם השלטונות, כאשר בזמן לימודיו באוניברסיטת קישינב עבד כאיש ביטחון [11]. לישראל הגיע דרך וינה ושם נפגש עם המיליונר מרטין שלאף, שכיום ידוע שהיה סוכן של השטאזי וה-KGB [15]. ליברמן בניגוד לעולים חדשים רגילים התקדם מהר ומונה למזכיר הסניף הירושלמי של הסתדרות העובדים הלאומית ב-1982. בשנת 1986 מונה לחבר הדירקטוריון של החברה הכלכלית לירושלים. בשנים 1986–1987 שימש כמוציא לאור של שבועון ברוסית בשם יומן ירושלמי. ב-1988 יצר קשר עם בנימין נתניהו, ב-1992 מונה למנכ"ל תנועת הליכוד, וב-1996 למנכ"ל משרד ראש הממשלה. באותה התקופה התחילו נגדו חקירות פליליות. ליברמן פנה לעסקים פרטיים וייסד ב-1998 חברת סחר וייעוץ בשם "נתיב אל המזרח", שעסקה בפעולות פיננסיות בשוק ההון הרוסי. ב-1999 ליברמן הקים את מפלגת ישראל ביתנו. ב-2000 התמזגה הסיעה בכנסת עם סיעות ימין נוספות לסיעת איחוד לאומי-ישראל ביתנו. בסוף שנת 2004 פרשה "ישראל ביתנו" מ"האיחוד הלאומי" והתמודדה כרשימה עצמאית לכנסת ה-17. הפעם, במקום מושג "טרנספר" הציג ליברמן במצע מפלגתו תכנית (לכאורה יותר מתונה) של "חילופי שטחים". ב-2006 הצטרף לקואליציה בראשותו של ראש הממשלה אהוד אולמרט ומונה לסגן ראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים. בבחירות לכנסת ה-18 בשנת 2009 זכתה מפלגתו ב-15 מנדטים והייתה למפלגה השלישית בגודלה. בממשלה בראשות נתניהו מונה ליברמן לסגן ראש הממשלה ולשר החוץ וכן לחבר הקבינט המדיני-ביטחוני. ב-2012 הודיע על ריצה משותפת של "ישראל ביתנו" עם "הליכוד" בבחירות לכנסת ה-19, ברשימה שכונתה "הליכוד - ישראל ביתנו" [11]. ליברמן מציג יחס נוקשה לערבים אך מוכן להכיר במדינה פלסטינית. תכנית "חילופי השטחים" בה דוגל, אמורה להבטיח רוב יהודי במדינת ישראל, אך הוא לא הסביר מה יהיה הפתרון עם הערבים בחיפה ולוד ועוד. העברת חלקים במרכז הארץ כמו אום אל-פחם למדינה הפלסטינית לא נשמעת כתוכנית אמיתית. ליברמן היה קשור לאנשים מפוקפקים, כולל מרטין שלאף, הידוע כמרגל סובייטי, ומיכאל צ'רנוי, הידוע כמפיונר סובייטי ורוסי [12].


 10. מרץ – זהבה גלאון
גלאון חברת כנסת בתקופות שונות בין 1999 ל-2015. היא בעלת תואר ראשון בחינוך ותואר שני בפילוסופיה של החינוך. היא כיהנה כיושבת ראש של מפלגות רצ ומרצ. ב-2012 נבחרה לראשות מרצ. בבחירות לכנסת ה-19 הובילה את המפלגה והכפילה את כוחה ל-6 מנדטים [13]. היא הייתה ממייסדי ארגון אנטי-ישראלי "בצלם" והמנכ"ל שלו.

  
11. יחד-העם איתנו – אלי ישי
ישי כיהן כחבר כנסת בשנים 1996-2015. כיהן כסגן ראש הממשלה וכשר בממשלות ישראל מטעם מפלגת ש"ס. לאחר שירותו הצבאי למד מסגרות שונות ועבד במוסך כרתך ומסגר. החל את דרכו הפוליטית ב-1984 במפלגת ש"ס בירושלים. בשנים 1990-1996 היה מזכ"ל ש"ס, ב-1996 נבחר לכנסת מטעם ש"ס ומונה לשר העבודה והרווחה בממשלת נתניהו. ב-1999, לאחר פרישת אריה דרעי מהחיים הפוליטיים עקב הרשעתו בפלילים, מונה ליו"ר ש"ס וכיהן בתפקיד עד 2013. ב-2006 הוביל ישי את ש"ס ל-12 מנדטים והתמנה לסגן ראש הממשלה ושר התמ"ת. עם הצטרפותה של ש"ס לממשלת הליכוד ב-2009 מונה ישי לשר הפנים. בתפקיד זה פעל לגירושם של המסתננים מאפריקה. ב-2013 מונה דרעי ליו"ר תנועת ש"ס וישי פרש מש"ס והקים בדצמבר 2014 מפלגה חדשה המתמודדת בבחירות לכנסת ה-20 בשם "יחד - העם איתנו" [14].


 12. כלל המנהיגים
מה משותף למנהיגים? לדוגמה, 5 מתוך 12 למדו משפטים, 6 מתוך 12 חיו תקופה מסוימת ולמדו בארה"ב, 10 מתוך 12 לא למדו מדעים מדויקים ולא עסקו בהם (חוץ מנתניהו ובנט).

אך יותר חשוב שאצל רוב המנהיגים חסרות תכונות שאנו מצפים מאנשים שאמורים להגן עלינו נגד העולם העוין ושאמורים להוביל אותנו למלחמות: אנו מצפים לא רק לתיק פלילי נקי אך להגינות ויושר בסיסי, וכמובן פטריוטיות או לפחות מעט אהבת ישראל. אין הגינות ואין אהבת ישראל אצל עודה או גלאון (תמיכה באויבי ישראל). אין יושר והגינות אצל לבני (חברותה בארבע תנועות שונות מימין לשמאל ובסוף חיבורה עם איש שאותו תקפה כפושע), אצל לפיד (דוקטורט מזויף) ואצל כחלון (חיבור עם יואב גלנט). אין הגינות ואף תיק נקי אצל הרצוג (עמותות ב-2000 וקבלת כסף מ-V15 ב-2014), אצל ליברמן (עסקים ברוסיה וידידות עם מאפיונרים רוסים), ואצל דרעי (כלא). לפי כך, 8 מתוך 12 מנהיגים מלכתחילה אינם מתאימים להחזיק בידיהם את גורלנו.