עיתונאי למופת המייצג את התקשורת הישראלית הירודה – בן כספית – וכמה מילים מיצירותיו

ידוע שהתקשורת במדינות טוטליטריות תומכת בממשלה. במדינות דמוקרטיות, התקשורת בדרך כלל נוגדת את הממשלה כשהיא ימנית ותומכת בה כשהיא שמאלנית. כך התקשורת כמעט תמיד תומכת בשמאל, מכיוון שממשלה טוטליטרית היא בדרך כלל סוציאליסטית (הסוציאליזם של יוסף סטלין או אדולף היטלר או מאו דזה-דונג, או פול פוט או סדאם חוסיין או בשאר אל-אסד). ישראל שומרת את המסורת הזו יותר מכל מדינה אחרת. לא קשה לתת דוגמה של עיתונאי אופייני - בחרתי בכתב הראשי של העיתון מעריב, בן כספית, כי במקרה אספתי 30 גיליונות של מעריב-סופהשבוע בין
התאריכים  24.10.2014 ו- 5.6.2015. מ-30 הגיליונות, מהתקופה שלפני בחירות 2015 עד היום, ב-22 מהם ביבי היה הנושא הראשי בכתבה של בן כספית, ובכל 30 הכתבות בן כספית תקף את בנימין נתניהו במילים מלאות שנאה אישית, כאשר הקללות והקלישאות מזכירות את התקשורת הסובייטית. תבדקו:

בן כספית נראה אובססיבי לנתניהו, כי ב-73% מהמקרים הוא בחר לעסוק בביבי בכתבה הפותחת בעיתון מעריב בכל סוף שבוע. אך גם בשאר הכתבות הוא לא הבליג ומצא הזדמנות לתקוף את ביבי.

יכולתי לבחור במישהו אחר, מעיתון אחר, לדוגמה בנחום ברנע מידיעות אחרונות או מישהו אקראי מהארץ, אך לא הינו מקבלים תוצאות פחות מזעזעות. כאשר מציינים שהעיתון מעריב יחסית ימני (ראה את השוואת העיתונים) ושהעיתונאי בן כספית יחסית לא שמאלני, הטבלה מרמזת על הרמה של התקשורת הישראלית.