13.10.2020

שיתוף פעולה הדוק עם סין אינו מוסרי – במיוחד אחרי השואה

המשטר הקומוניסטי בסין החליף לפני 40 שנה את סיסמתו הישנה, "פועלי כל העולם התאחדו", בתוכנית חדשה: "אנשי העסקים בעולם התאחדו בניצול פועלינו". עודף אנשים צנועים וחרוצים בסין שאין להם הגנה כלשהי על זכויותיהם משך לסין חברות מכל העולם וגרם לפיצוץ של יצור ופיתוח בסין. לכל היצרנים היה זול יותר להעביר את יצורם לסין במקום להתחרות בארצם. כך הורידו מחירים, אך המחיר הינו ירידה באיכות המוצרים ויצירת תלות בסין הקומוניסטית. לאזהרות שסין הינה מדינה אכזרית ומסוכנת ענו תומכי המסחר בטענות שסין מתקרבת למערב ולדמוקרטיה.

סין מקבלת ידע על ידי שיתוף פעולה מדעי עם המערב התמים, מהסטודנטים שחוזרים מחו"ל וגם באמצעות ריגול. סין מעתיקה טכנולוגיות מהחברות שעובדות ברפובליקה העממית וגם רוכשת טכנולוגיות מהחברות שהיא קונה בחו"ל. סין רכשה את כל הטכנולוגיות המודרניות מהמערב, אך מבלי לציית לכללים ולחוקים במערב, כולל חוקי הקניין הרוחני וכללי המוסר. דוגמה להתנהגות שערורייתית בזמן האחרון הינה עריכה גנטית של שני עוברים שמהם נולדו בסין שתי תאומות בשנת 2018. הרשלנות של סין גרמה לבריחות חוזרות של וירוסים ממעבדות מחקר. אפילו התקשורת בסין גילתה שיש מדענים שמוכרים חיות ממעבדות לשוקי בשר בתום הניסויים. מדענים מערביים הזהירו מפני מחדלי בטיחות במכון לווירולוגיה בעיר ווהאן כבר בשנת 2017, ובשנת 2018 הצטרפו אליהם דיפלומטים אמריקאים בסין שהזהירו מפני סיכון למגיפה חדשה דמות SARS, כי המעבדות בווהאן עבדו עם נגיפי קורונה במשך שנים. אחרי התפשטות המגפה של קוביד-19 שיקרה ממשלת סין באופן שיטתי ואפילו ניסתה להאשים את ארה"ב על ההתפשטות.
 
כדאי להיזכר בהיסטוריה של סין המודרנית. במלחמת האזרחים, הקומוניסטים הצליחו בשנת 1949 לכבוש את כל השטח של סין היבשתית (הרפובליקה העממית של סין) ומתנגדיהם נסוגו לאי פורמוזה (רפובליקה טאיוואן). ניהול חובבני וטרור ברפובליקה העממית הרסו את הכלכלה וגרמו לרעב המוני וסבל חסר תקדים בהיסטוריה האנושית. הערכות של מספר הקורבנות מגיעות ל-100 מיליון; רובם נפטרו מרעב, אך רבים הוצאו להורג או מתו ממכות, עריפת ראשים, סקילה, קבורה בחיים, טביעה או כריתת איברים. רבים מתו בתקופה של "הקפיצה הגדולה" בין 1958 ל-1960 ובמהלך "מהפכת התרבות" בין 1966 ל-1976. אחרי מותו של המנהיג מאו דזה-דונג החליטו המנהיגים החדשים לקדם את הכלכלה והתחילו את הפוליטיקה של השוק החופשי. אך נצוץ של תקווה להתפתחות הדמוקרטיה כבה לאחר ריסוק מחאת הסטודנטים בכיכר טיאנאנמן עם 10,000 הרוגים בשנת 1989, כמו גם לאחר דיכוי התנועה הבודהיסטית ההמונית פאלון גונג בשנת 1999, תוך כדי כליאה של חצי מיליון אנשים והוצאתם של 70 מיליון מחוץ לחוק. כ-65,000 אנשי פאלון גונג הוצאו להורג ופורקו לאיברים לצורך השתלות, כולל קילוף עור מאנשים חיים. בשנת 2007 הועבר בכנסת חוק שאוסר לאזרחים ישראלים לקנות איברים ממקור לא ברור, כולל איברים מאסירים בסין.
 
היחס של הרפובליקה העממית של סין כלפי ישראל היה תמיד עוין ולמרות הניסיונות של ישראל הסינים אפילו סרבו ליצור קשרים דיפלומטים עד שנת 1992. לאורך שנות ה-80 יזמה ישראל יחסים נסתרים עם סין שמהם הסינים הרוויחו אספקה של ידע טכנולוגי וצבאי שלא יכלו לקבל ממדינות אחרות. אחרי רצח הסטודנטים בכיכר טיאנאנמן סברה ממשלת סין שיצירת קשרים רשמיים עם ישראל תעזור בשיפור תדמיתה של סין במערב. למרות הפשעים של סין נגד האנושות ולמרות שסין הצביעה באופן שיטתי נגד ישראל באו"ם, ישראל שמחה מכינון היחסים הדיפלומטיים. בשנות האינתיפאדה השנייה העביר הבנק המרכזי של סין כספים רבים למימון הטרור של ארגון החמאס; ב-2006 תבעה משפחה אמריקאית שבנה נרצח בפיגוע של חמאס את הבנק הסיני באשמת סיוע לארגון טרור; בית המשפט האמריקאי פנה לישראל וביקש ממנה עדות, אך אחרי הפעלת לחצים כבדים של סין, ישראל נכנעה והודיעה שלא תשלח נציג להעיד במשפט. ישראל גם קיבלה את ההכתבות של סין בדבר צמצום הקשרים עם טאיוואן. ישראל סיפקה לסין טכנולוגיות צבאיות רבות, כולל פריטים רגישים מאוד. לאחר ביטול פרויקט לביא, הטכנולוגיות הקשורות למטוס הישראלי הופיעו בסין. ארה"ב הצטרכה להתערב ולעצור כמה עסקאות מזיקות מאוד לאינטרסים של המערב, לדוגמה כאשר ישראל רצתה למכור לסין מטוסי ריגול מסוג פאלקון או חלקי חילוף למזל"טים.
 
ישראל ממשיכה באופן חד צדדי ביחסים של גמד מתחנף לענק מאיים ונותנת לסין לנהל פרויקטים אסטרטגיים כמו עבודות כרייה במנהרות, הקמת נמל הדרום באשדוד, הקמת הרכבת הקלה בתל אביב, בניית קו הרכבת לאילת, הקמה ותפעול של מתקן התפלה שורק, העברת הניהול של נמל חיפה למשך 25 שנים, וכו'. ישראל גם נותנת לסין שליטה במפעלים חשובים כמו תנובה ורבים אחרים. סין אינה מציעה טכנולוגיות טובות יותר אלא מחירים נמוכים יותר בכל מכרז. כך סין מצליחה לקנות מדינות שלמות באפריקה – ולמרבה הצער גם את מדינת ישראל. אנשי עסקים רבים לא חושבים על האיכות הנמוכה שמקבלים ולא זוכרים את השערוריות הרבות, כמו מקרים של אוכל רעיל או צעצועים רעילים. כפי שציין אחד ממנהלי הפרויקט של הרכבת הקלה בתל אביב: "הסינים טיפה מבולבלים, הם מאלתרים, אך הם זולים מהספקים האחרים". אנשי העסקים עלולים להגיד שבדומה לשלום, גם עסקים עושים עם אויבים ולא עם חברים.
 
בקיץ השנה סגרו הסינים עסקה עם איראן על שותפות כלכלית וביטחונית שבה ישקיעו 400 מיליארד דולר במשך 25 שנה באיראן בתמורה לנפט, כאשר ההסכם יכלול אספקת אמצעי לחימה, שיתוף פעולה בסייבר, הכשרה ואימונים משותפים, וכן שיתוף פעולה בפיתוח נשק ובמודיעין. האם לממשלת ישראל כבר יהיה ברור שסין אינה ידידה של ישראל ואינה תחליף לתמיכה האמריקנית? האם הצוללות שלנו והספינות של הצי השישי של ארה"ב ישתמשו בנמל תחת שליטה של סין – חברתה של איראן? זה כמו שהיינו נותנים לברית המועצות שליטה על אתרים אסטרטגיים בישראל טרם מלחמת ששת הימים או יום הכיפורים.
 
האסטרטגים הבכירים בישראל מודאגים מהעברת נמל חיפה לסין, כולל שבתאי לוי, תא”ל בחיל הים בדימוס, ופרופ’ שאול חורב, יו"ר המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית .הם ביקשו לבלום את מסירת נמל המפרץ החדש לניהול על ידי חברה סינית. פרופ’ חורב אמר: "נמלים זו תשתית אסטרטגית של המדינה. מדינת ישראל וודאי לא צריכה להעביר את נמליה לגורם זר. חיל הים צריך להיות מודאג. סין היא לא בעד ישראל, היא פה כדי לקחת טכנולוגיה, כדי להשתמש בראש היהודי." גם אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר, התריע כי שליטה סינית בתחומים אסטרטגיים כגון תשתיות לאומיות או חברות מזון עלולה להחליש את הריבונות הישראלית ולפגוע ביכולתה של מדינת ישראל להתמודד במקרה הסלמה במאבק בין ישראל לבין איראן. מי שגם מוטרד מהמעורבות הסינית בפרויקטים בישראל הוא ראש השב"כ נדב ארגמן שאמר כי "ההשפעה הסינית בישראל מסוכנת, במיוחד בכל הקשור לתשתיות אסטרטגיות והשקעות בחברות גדולות במשק. נדרשת חקיקה שתפקח על ההשקעות הסיניות." אפילו מזכיר המדינה של ארצות הברית, ידידתנו היחידה בעולם, מייק פומפאו, הזהיר בזמן ביקורו בארץ במאי השנה מפני העברת תשתיות חיוניות לידיה של סין.

מוזר וחשוד שלא שומעים יותר על העסקים הגורליים האלה. מוזר שוועדות הכנסת אינן מעורבות. אחרי מקרים של בגידה וריגול שראינו בישראל (לדוגמה ריגול לטובת איראן של השר לשעבר, גונן שגב) ואחרי טעויות של הפוליטיקאים האחראים על העסקים עם סין (כדוגמת ישראל כץ) יש סיבות לדאגות. גם במידה שנסמוך על כל הגורמים בממשלה שלנו, למרות ההסתייגויות של האסטרטגים שלנו, ונסמוך שהעסקים עם סין לא יסכנו את ביטחון המדינה, קשה להאמין שהסינים מספקים שרות וסחורה איכותיים. אף אם נאמין באיכות של השירות והסחורה של הסינים, האם היחסים ההדוקים עם סין לא יקלקלו את יחסינו אם ידידתנו העיקרית ארה"ב שהיא ביחסים מתוחים עם סין? אך השאלה העיקרית היא: אפילו אם לא ייווצר שום נזק מהקשרים הקרובים שלנו עם סין, האם זה מוסרי להיות בקשרים כל כך הדוקים עם מדינה שרצחה מיליונים וממשיכה לבצע פשעים נגד האנושות, מדינה שכעת מחזיקה מיליון אנשים במחנות ריכוז (פה)? הרי לא רק העסקים והמוח היהודי חשובים אלא גם המוסר היהודי – במיוחד אחרי השואה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה