26.1.2020

חרטה כמעט כנה לאחר 75 שנה – נציגי 44 מדינות בירושלים זכרו את שחרור אושוויץ – גם מה שנאמר וגם מה שלא היה חשוב


לרגל חגיגות 75 שנה לשחרור אושוויץ נערך פורום השואה החמישי בירושלים ב-23 בינואר בו השתתפו נציגי 44 מדינות, בהן 6 מלכים ונסיכים, 26 נשיאים ו-4 ראשי ממשלה. במהלך הפורום, גורלם הטרגי של קורבנות השואה התערבב בסוגיות הפוליטיות של ימינו, אם כי חלקם הופיעו רק ברמזים וחלקם נותרו מוסתרות.

הפורום נערך בישראל על רקע ההיערכות לבחירות השלישיות בשנה אחת. השמאל הפוליטי הופך את עצמם למרכז בניסיון לשרוד ומנסה בעקשנות למנוע מהימין לקבל 61 מנדטים בכנסת, תוך סיוע של בתי המשפט, התקשורת וחלק ממערכת הביטחון. תחת הנהגתו של ביבי נתניהו השיג הימין בשלטון לא רק התפתחות כלכלית עצומה, אלא גם שיפור קיצוני בתדמיתה של מדינת ישראל בעולם, שנפגעה במשך שנים על ידי הנרטיב של הכיבוש. נתניהו יצר קשרים עם מדינות רבות שהחרימו את ישראל קודם לכן, ובנוסף השמאל הישראלי מאבד את התמיכה בארץ ובחו"ל בגלל הגידול בטרור האסלאמי. הגעתם של כמעט כל ראשי מדינות אירופיות לישראל לפורום האחרון מאששת הישגים אלה.

אחת ההצלחות של מדיניות החוץ של ביבי היא יחסים טובים עם ארצות הברית ורוסיה. אורח הכבוד בפורום האחרון, הנשיא פוטין, הוא בעל ברית של סוריה ואיראן אך אינו מתערב יותר מדי בפעולותיה של ישראל ברחבי האזור. פוליטיקאים ישראלים מנסים לשכנע את פוטין לשחרר תיירת ישראלית שנעצרה בשדה התעופה במוסקבה עם כמה גרם קנאביס ונידונה לשבע שנות מאסר; פוטין הבטיח לאמה של הבכורה שכל יהיה בסדר, מה שבוודאי לא מצא חן בעיני מתנגדיו של ביבי. התקשורת הישראלית מחפשת חדשות שליליות; כך למשל הם מנטרלים את הצלחתו של פורום השואה על ידי שמועות כי ניצולים רבים חיים בפועל מתחת לקו העוני ואף חלקם מחפשים מזון בפחי אשפה. למעשה, ניצולים תמיד היו שייכים לאזרחים המצליחים ביותר. ניצול אחד כזה, הרב הראשי של ישראל שעבר, מאיר לאו, אף דיבר בפורום; הוא הגיע לארץ בשנת 1945 כילד בן שמונה יישר מבוכנוולד.

הבעיה הראשונה בהזמנת אורחים לפורום בירושלים הייתה המחלוקת בין פולין לרוסיה. בנוסף ליהודים, גם שתי מדינות אלה שמות את הדגש הגדול ביותר על פרשנות ההיסטוריה. פולין איבדה 6 מיליון אזרחים במהלך המלחמה, מחציתם יהודים; ברית המועצות איבדה 20 מיליון, למעלה ממיליון יהודים. באושוויץ נהרגו מיליון יהודים, 75,000 פולנים, 25,000 ממוצא אחר, בעיקר צוענים וכן 15,000 אסירים סובייטים. עם זאת, ברית המועצות גם נשאה באחריות לחלק גדול ממה שקרה.

הכרזה הפרלמנט האירופי מיום 19 בספטמבר 2019 הדגישה כי האמנה הנאצית-סובייטית משנת 1939 הובילה למלחמת העולם השנייה ולרצח עם, כולל השואה. רוסיה דוגלת במורשת ברית המועצות, אך דוחה את האשמה ההיסטורית במלחמה. פוטין מתעלם מהעובדות הידועות כיום על פשעים סובייטיים, כולל רצח של עשרות אלפי פולנים, ומנסה לפזר את תשומת הלב לכיוונים אחרים, למשל לאנטישמיות פולנית. מכיוון שהנציג הרוסי, אך לא פולני, קיבל את הבמה בפורום, נשיא פולין אנדרי דודא דחה את ההזמנה ואמר כי פוטין מפיץ שקרים היסטוריים.

אירוע נוסף אירע כשנשיא אוקראינה רצה לשאת נאום בישיבה הראשית, אך נאמר לו כי מחו"ל רק נציגים של המעצמות המנצחות וגרמניה ידברו. זה קצת לא הגיוני, מכיוון שאוקראינה היא צאצא של ברית המועצות ממש כמו רוסיה, אבל לא היה זמן לחמישים נאומים, וישראל בהחלט לא רצתה לעצבן את פוטין. אולם הנשיא וולודימיר זלנסקי נעלב והחליט "לעזוב את מושבו בישיבת לניצולי השואה". אף הנשיא מקרון לא פספס את הזדמנותו לתפוס כותרות, כאשר בביקורו בעיר העתיקה הוא צעק על אנשי הביטחון הישראלים לצאת מיד מהכנסייה שבה ביקר מכיוון שמדובר באדמת צרפת; אכן, הכנסייה ניתנה לשליט הצרפתי נפוליאון השלישי בשנת 1856 על ידי טורקיה ששלטה פה. מקרון התנצל מאוחר יותר, אך את הכותרות הוא כן תפס. הנסיך צ'רלס נהג לתפוס כותרות כבר בילדותו כאשר מכר לאספנים מחברות שלו מבית הספר, ולכן אין זה מפתיע שהוא גרם לשערורייה כאשר לא לחץ במכוון את ידו עם סגן נשיא ארה"ב, לאחר שלחץ את היד של כולם בשורה, ודילג עליו על מנת להפגין זלזול באמריקה ובנשיאה.

בנאומו אמר פוטין בהגזמה כי 40% מכלל היהודים שנהרגו הם היו אזרחים סובייטים; הוא ציין גם שהגנרל קונב, שהיה אחראי על אזור אושוויץ, "אסר על עצמו לראות זוועות במחנה המשוחרר כדי לא לאבד את כוחו להמשיך בתפקידו", וזה אבסורדי לנוכח העובדות הידועות על אכזריותו של קונב. נשיא צרפת מקרון ציין שאולי חינוך טוב ימנע חזרה על מעשי הזוועה; אך לא נראה שלגרמנים הנאצים לא היה חינוך מספיק טוב. נשיא גרמניה שטיינמייר נאם כמה משפטים בעברית, ואז גינה בחריפות את אומתו על "הפשע החמור ביותר בתולדות האנושות", אך הוא שתק על זכויותיהם ההיסטוריות של היהודים בישראל. הנסיך צ'רלס הזכיר את נסיכה אן, סבתו הקבורה בירושלים, שהסתירה יהודים ביוון במהלך המלחמה, אך הוא לא התייחס לאנטישמיות הבריטית המסורתית. סגן נשיא ארה"ב, מייק פנס, נזכר באנשים האמיצים שלא חששו לקום נגד הרוע בזמן השואה, וקרא באופן הגיוני לעולם להתאחד נגד הרוע של ימינו, הרפובליקה האסלאמית של איראן; הנשיא פוטין לא יכול היה לאהוב את מחיאות הכפיים הבאות.

לצד בכירים מקנדה, אוסטרליה, ארגנטינה וכמה רפובליקות מאסיה סובייטית לשעבר, כמעט כל מדינות אירופה פרט לפולין ושוויץ השתתפו בפורום. מישהו יכול לחבר בין שתי המדינות כדלקמן: מחנה השמדה אושוויץ לא מוקם בפולין במקרה, והזהב משיניים של ההרוגים לא זרם במקרה מאושוויץ לשוויץ; אך קיצור כזה עשוי להיות לא הוגן. למען הצדק אני מזכיר לפחות גיבור פולני אחד, קצין בשם ויטולד פילצקי, שהתנדב להיאצר על ידי גרמנים ולהישלח לאושוויץ בשנת 1940, כדי שיוכל לספק מודיעין למחתרת הפולנית. הוא נמלט בשנת 1943 בעזרת המחתרת, הוא השתתף במרד ורשה בשנת 1944, הוא נעצר על ידי הקומוניסטים בשנת 1947 בגין ריגול לכאורה והוצא להורג בשנת 1948.

השאלה היא במה היה טוב הפורום בירושלים. יתכן וזה היה מבחן לאופן שבו ישראל מתקבלת בעולם כיום. נתניהו עשוי להיות מרוצה. הנאומים היפים, המקושטים במילים עבריות, שימחו את הישראלים. כמובן, הרבה יותר חשוב עבור ישראל מאשר המילים הינם מאשים בעבר: ההכרה הבריטית בזכויות היהודים בארץ ישראל, הכרת ישראל הצעירה על ידי רוסיה הסובייטית, אספקת נשק על ידי צ'כיה, הסיוע הצרפתי בתעופה ובטכנולוגיות גרעיניות, אספקת צוללות וכסף מגרמניה, וכן תמיכה פוליטית מארצות הברית. נשיא ישראל, ריבלין, אמר בצדק כי שיקום מדינת היהודים הוא המשך נוכחות אלפי שנים ולא מתנה בגלל השואה.

כילדה בת 15 אמי הועברה ממחנה ריכוז תרזין לאושוויץ בקיץ 1944 ומשם למחנה מישנה במרצדורף, שם שוחררה על ידי הרוסים בינואר 1945. היא בטח הייתה אומרת היום (היא נפטרה בשנת 2012) כי דמעות אחרי 75 שנה אינן שוות הרבה, והשאלה היא עד כמה הן כנות. עם זאת, אם כל המדינות הללו ומנהיגיהן למדו לפחות מעט לקח, זה עשוי לעזור. אבל הם יצטרכו להיפטר מהדעות קדומות ומהקלישאות שלהם, ומאופורטוניזם שלהם. צ'ארלס לא היה צריך לנסוע לבית לחם לזכר שחרור אושוויץ כדי להראות לערבים שהם גם חשובים. הנשיא מקרון לא היה צריך לצעוק על ישראלים על מנת להראות למוסלמים שהוא קשוח על יהודים; עוד פחות היה אמור לבקר בזמן הפורום אצל אבו מזן שהכחיש את השואה בדוקטורט שלו. נשיא גרמניה לא אמור להתייחס להתנחלויות של יהודים בישראל כמכשול לשלום.

אם האירופאים היו לומדים לקחים, הם היו אומרים בבירור כי אנטישמיות במדינותיהם אינה בעיה של ימין או פופוליזם, אלא בעיה של אסלאם בלבד. הם היו אומרים בבירור שאם גרמנים משכילים היו מסוגלים להרוג 6 מיליון יהודים ולגרום ל-60 מיליון לא-יהודים למות במלחמה, הרי שזו לא תהיה בעיה שהברברים המוסלמים הלא-משכילים מאפריקה ואסיה יכחידו את אירופה כולה. גרמנים משכילים שמרו על תוכניותיהם בסוד, הברברים לא מסתירים דבר ומכריזים בבירור על תוכניותיהם במסגדים. מוסלמים אונסים בצורה המונית, מחסלים באירופה צוותים שלמים של עיתונים, טובחים מבקרי תיאטרון ודורסים קבוצות אנשים בשוק עם משאיות. אין צורך בידע היסטורי מיוחד או במיומנויות לוגיות כדי להבין לאן הולכת אירופה. שוב צריך להיעזר על ידי אמריקה החזקה וברור שלהעליב את אמריקה בצורה ילדותית ולדחות אותה זה טיפשות.

שוב, העולם עומד בפני האיום הקיומי של שנות השלושים במאה עשרים. עם זאת, פוליטיקאים אירופאים אינם מסתכלים קדימה אל שנות השלושים במאה עשרים ואחד, מכיוון שהם בדרך כלל אינם מסתכלים רחוק יותר מסוף כהונתם. אבל אם הם לא ילכו ביחד עם ארצות הברית, גם סוף תקופת כהונתה של אירופה עשויה להתרחש בקרוב. התעלמות שווה לריקוד על הטיטניק. על בוחרי אירופה לגייס בדחיפות את כוחם ולבחור בפוליטיקאים החדשים שיוכלו לעמוד מול אתגרים ואיומים הנוראיים.

אין תגובות:

פרסום תגובה