8.3.2021

מה המורים רוצים? – במשך עשרות שנים התחזקתי ברושם שהמורות/המורים בישראל רוצים כל דבר אחר אך רק לא לבזבז הרבה זמן על הילדים

את הניסיון שלי צברתי בזכות הילדים שלי וגם הנכדים, במשך שנים רבות ובבתי ספר ממלכתיים, ממלכתי-דתיים ודתיים, במרכז הארץ ובדרום. תמיד ידעתי שכמה דוגמאות אינן מייצגות את כל המציאות, אך לצערי יש לי הרבה דוגמאות לא מחמיאות. כשהבת שלי הייתה בכיתת י' בשנת 2000, המורה שלה הסבירה שהנשיא הסורי החדש, בשאר אל- אסד, הינו הומניסט ואדם טוב לב כי הוא רופא עיניים ובגלל זה יהיה בהקדם שלום עם סוריה. כשהנכד שלי היה בכיתת א' בשנת 2018, המורה שלה הסבירה שהירח גדול מהשמש כי הירח יכול להסתיר את השמש. יש לי דוגמאות רבות, אך אני יודע שיש גם הרבה מורים טובים.

מורים לפעמים אוכלים בכיתה בזמן הלימודים, לעיתים קרובות באים מאוחר לכיתה, ולא באים בכלל כאשר לא מרגישים טוב; אני לא זוכר מהילדות שלי שמורה לא הגיע, אך אולי הזמנים שונים היום. כאשר ראיתי בספרי הלימוד דברים מוזרים מההיסטוריה או כשהמורה ביקשה ללבוש חולצה לבנה לזכר פוליטיקאי מסוים, הבנתי שהמורים חייבים כנראה ללמוד על פי ההוראות, בלי הרבה מקום לשכל ישר. כאשר מורה בבית ספר תיכון טענה באספת הורים כי התלמידים בעצמם יחליטו אם ללמוד כימיה ,ביולוגיה או פיזיקה כי כך זה דמוקרטי, חשבתי שזה שטות אך רציתי להאמין שהכוונות שלה טובות. כאשר היו שביתות של המורים במשך שבועות וחודשים, ולא היה ברור לאף אחד למה ומה המטרות, סברתי שרק ארגון המורים והסתדרות המורים הינם האחראים, אם כי כבר התחילו אצלי ספקות לגבי המוסר של חלק מהמורים.

בעשור האחרון עלו המשכורות של המורים בעשרות אחוזים, אך רמת התלמידים ירדה וישראל נמצאת במקום ה-40 בין המדינות המפותחות; הציון הממוצע של התלמידים החלשים אצלנו הוא כמו בירדן. ברור שהעבודה של המורים קשה, אבל שעות העבודה שלהם קצרות מכל העובדים האחרים במשק והתנאים שלהם לא רעים אפילו בהשוואה למדינות אחרות בארגון OECD. מורות ותיקות מרווחות כ-22,000 ₪ בגנים, 19,000 ₪ ביסודיים, ו-20,000 ₪ בחטיבות הביניים ובתיכונים. לפי נתוניOECD , מאז 2005 שכר המורים בישראל עלה ב-40% בבתי הספר היסודיים, ב-50% בחטיבות הביניים והתיכונים, וב-55% עבור הגננות. שעות ההוראה הנדרשות ממורה ביסודי (843) מהוות פחות מ-4 שעות ביום עבודה; שעות העבודה השנתיות בהן נדרשים לשהות בבתי הספר (1,235) נמוך לעומת הממוצע במדינות ה-OECD (1,612). בחטיבות הביניים שעות ההוראה עוד יותר נמוכות (696) וגם הם עובדים פחות (1,178) שעות בהשוואה ל-OECD (1,634), וכך גם בתיכונים. בנוסף, ימי החופשה של המורים בישראל גבוהים בשבוע וחצי מהממוצע במדינות ארגון ה-OECD.

כל שנת לימודים חדשה חוזרת אותה התמונה של איומים מצד המורים ובטלוויזיה מופיעים נציגי המורים המשדרים לוחמנות. תמיד יש איזו סיבה לסרבנות ללמד. לדוגמה ב-2019 המורים החליטו שצריך ל"בטל את פערי השכר בין מורים המאוגדים בהסתדרות המורים למורים המאוגדים בארגון המורים". אך לשיא הסרבנות הגיעו המורים בשנת הקורונה. למרות שרוב הזמן לא הצטרכו להגיע ללמד בבית ספר, עם משכורות מלאות, לא הראו אף לרגע אחד הזדהות עם הבעיות בשאר החברה. כאשר נתבקשו להחזיר לפחות חלק קטן מהזמן במספר ימים בקיץ, דיברו על הזכות הבסיסית לחופש הגדול ולא הסכימו לעבוד ללא תוספת שכר.

ראיתי שגם בלימודים מרחוק המורות הופיעו פעמים רבות מאוחר, שחררו את הילדים מוקדם או לא הופיעו בכלל. כאשר הייתה סכנה שיצטרכו לעבוד בספטמבר, התפתחה התנגדות אדירה בין המורים, לפחות בטלוויזיה. באופן דרמטי דיברו על "סיכון של עבודה בחזית" ועל צורך לאמצעי הגנה מיוחדים. כאילו שקופאיות בסופר או אחיות בבתי חולים לא היו בחזית. מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דוד, ביקשה תשלומים מיוחדים ל"עובדי הוראה בסיכון", וכן "צמצום החשיפה לתלמידים בבתי הספר". כששמעתי מושגים כמו "להימנע מחשיפה לילדים", נזכרתי מה שאמי סיפרה לי על המורים שלהם במחנה הריכוז טרזין שבו הייתה כבת 14 בשנים 1943 עד 1944 לפני שהעבירו אותם לאושוויץ. המורים בטרזין השתדלו להעביר לילדים את מקסימום הידע בתנאים של איום ורעב, הם ניסו להכין אותם לעבודה החשובה שמחכה להם בארץ ישראל אחרי המלחמה. למרות שהמורים ידעו שרוב הילדים לא ישרדו, הם ניסו להשריש לילדים תקווה. אנשים מתו מטיפואיד ודיזנטריה, אך דאגת המורים הייתה בעידוד הילדים – הם לא פחדו מ"חשיפה לילדים".

הייתי רוצה שכל מורה, לפני שיופיע בכיתה עם תלמידים, ישמע את הסיפור של ינוש קורצ'ק. הוא היה פדגוג ידוע ובזמן השואה הוא ניהל בית יתומים בגטו ורשה ולימד שם. כאשר הגיע תורם של ילדיו להישלח לטרבלינקה, הוא סירב לעזוב עם דרכון זר שנתנו לו והחליט ללוות ולהרגיע את הילדים לאורך כל הדרך עד הסוף.

יפה בן דוד ומורות אחרות ביקשו להתחסן כראשונות כתנאי להמשך עבודתן, אך כאשר הוצעו להן החיסונים, חלקן סרבו להתחסן והתחילו להמציא תנאים חדשים. אני באמת מאמין שיש הרבה מורות ומורים שלוקחים את עבודתם ברצינות, אך לצערי רואים ושומעים יותר את אלה שדואגים בעיקר למשכורת שלהם ללא חשיפה מיותרת לילדים.

פורסם באתר ערוץ 7

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה