למה היו ארבע מערכות הבחירות בשנתיים? – אביגדור ליברמן העביר באופן בלתי נתפס את המנדטים המכריעים ממחנה הימין למחנה השמאל – הוא בובה בידיים של האליטות השמאלניות

תיקו הבחירות בלתי פתיר

ב-73 שנותיה התמודדה ישראל ב-25 מערכות בחירות לכנסת. במחציתן לא התקיימו באופן סדיר, דהיינו ארבע שנים לאחר הבחירות הקודמות, אך מעולם לא התרחשו ארבע מערכות בחירות ברצף כה מהיר. בבחירות 2015 זכתה הליכוד ובעלי בריתו ב-67 מושבים בכנסת – די כדי להרכיב ממשלה יציבה. בארבע המערכות הבאות נשארה חלוקת הקולות בין בלוק "הימין" ובין בלוק "הלא-ימין" זהה, אך מכיוון שמפלגת הימין "ישראל ביתנו" של אביגדור ליברמן עברה עם שישה או שבעה מנדטים למחנה האנטי-ביבי, נוצר תיקו בלתי פתיר בין שני הבלוקים. קשה להבין מדוע זה קרה ועוד יותר קשה להבין מדוע לא בודקים את הסיבה לעומק.

בעיית השמאל הישראלי והניסיון לפתור אותה

במשך חיי המדינה שלנו ירד מספר תומכי מפלגות השמאל מ-60% ל-15% או פחות (ראה הגרף לשנים 1949-2019). האזרחים אמנם זזו ימינה, אך לפחות 75% מהאליטות של המדינה נשארו תקועות בדעות של פעם. דוגמה לכך ראינו בשנת 2018, כאשר 3 מתוך 4 מועמדים לתפקיד הרמטכ"ל היו בעלי דעות של השמאל הרדיקאלי (שניים מהם אפילו השוו את מדינת ישראל לגרמניה הנאצית). האליטות האלה לא השלימו עם ההתפוררות של מפלגות השמאל ומפעילות את השפעתן בבתי המשפט, בתקשורת ובמערכות הביטחון (המושג "דיפ-סטייט" של דונלד טראמפ מתאים בשבילן).

שישית מהישראלים הינם דוברי רוסית (16 מנדטים). חלקם קוראים עיתונים ברוסית ומושפעים על ידי תוכניות טלוויזיה רבות בשפה הרוסית. הם אוהבים מילים חזקות, לדוגמה כלפי אויבינו. הם נוטים ימינה. כמו כן, חשובים להם גם האינטרסים שלהם, כגון פנסיה לעולים זקנים. אביגדור ליברמן התמקד בהם כאשר הקים את מפלגת "ישראל ביתנו". הוא דפק את אגרופו על השולחן והשמיע סיסמאות זכורות היטב.

ליברמן קידם נושאים שהיו טבו בישראל במשך שנים, כמו טרנספר; אם כי הוא מציע להעביר את הערבים לפלסטין ביחד עם שטחיהם, כך שהוא בעצם מציע להקטין את שטח המדינה, אבל תומכיו של ליברמן לא שמים לב להבדלים "הקטנים" האלה, וגם לא שמו לב שנתניהו היה מוכן לתת לעולים הזקנים את הפנסיה, אבל ליברמן סירב לשתף פעולה. פשוט, מפלגתו של ליברמן הוגדרה בזמנו כימין קיצוני, כמעט פשיסטי ותומכיו של ליברמן מאמינים  בזה ונותנים לו כעת 7 מנדטים. כך נוצר פתרון לבעיות השמאל הישראלי: לקחת את אותם המנדטים חוץ מהמחנה של ביבי. רק היה צריך למצוא דרך נכונה.

קטעים מהחיים של אביגדור ליברמן

ליברמן עלה לישראל ב-1978 והתקדם בצורה יוצאת מן הכלל. כמה שנים אחרי הגעתו לארץ מונה למזכיר הסניף הירושלמי של הסתדרות העובדים הלאומית. ב-1986 מונה לחבר הדירקטוריון של החברה הכלכלית לירושלים (חברת נדל"ן הפועלת בתחום רכישת קרקעות). ב-1988 עבר להתגורר בהתנחלות נוקדים ויצר קשר עם בנימין נתניהו. ב-1993 מונה למנכ"ל תנועת הליכוד. ב-1996 מונה למנכ"ל משרד ראש הממשלה, אך הוא התפטר מהתפקיד ב-1997 ופנה לעסקים.

קשה לומר מתי פגש ליברמן את האוליגרך האוסטרי מרטין שלאף פעם ראשונה. העובדה היא שבשנת 2007 הזהיר הרמטכ"ל לשעבר משה יעלון: "קונים פוליטיקאים בכסף... תזכרו את השם מרטין שלאף... אביגדור ליברמן עזב את לשכת הממשלה בשביל לעשות איתו עסקים... פוליטיקאים שהגיעו לעמדות מנהיגות משעבדים אינטרסים ביטחוניים ומדיניים למען טובות הנאה פרטיות".

מרטין שלאף הרוויח מאות מיליוני דולרים על שיתוף פעולתו עם השטאזי, המשטרה החשאית של מזרח הגרמנית, שהחזיקה את כל המדינה הקומוניסטית בפחד ורצחה מאות מאזרחיה שניסו לברוח ממנה. בין חבריו של שלאף היו שמעון פרס, שמעון שבס (מנכ"ל משרדו של יצחק רבין), אהוד ברק, מוחמד ראשיד (יד ימינו של יאסר ערפאת), אהוד אולמרט, מיכאל צ'רנוי, ואחרים, אך יחסיו של שלאף עם ליברמן היו חמים במיוחד. לדוגמה במאי2010  הוזמן ליברמן כחלק מקבוצת אנשים מאוד מצומצמת לטקס ברית המילה של בנו השישי של שלאף. הביקורים החשאיים של ליברמן בווינה חזרו על עצמם במהלך השנים.

ליברמן ייסד חברת סחר וייעוץ בשם "נתיב אל המזרח". לדוגמה הוא קיבל 3 מיליון דולר מבנק אוסטרי מסוים עבור המטרה של "העלאת שער הרובל". בחקירתו בישראל ליברמן טען שלא ידע שמי שיצר את הקשר בינו ובין הבנק האוסטרי היה דווקא מרטין שלאף, אך הוא השיג את המטרה בכך שיצר קשר עם עיתונאי רוסי בשם ארטיום בורוביק שכביכול הפעיל את קשריו וגרם להעלאת שער הרובל; ארטיום בורוביק נהרג אחרי כן בתאונת מטוס מסתורית.

הכי בולטת בקריירה של ליברמן הינה עליה חדה בכוחו וכן התפטרות מהירה מכל תפקידיו אחרי זמן קצר. הוא התפטר מהתפקיד של מנכ"ל משרד ראש הממשלה ב-1997, תפקיד של שר התשתיות ב-2002, הוא פרש מסיעת "האיחוד הלאומי" ב-2004, התפטר מתפקיד של סגן ראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים ב-2008, התפטר מתפקיד של סגן ראש הממשלה ושר החוץ וכן חבר הקבינט המדיני-ביטחוני והמטבחון ב-2012, הוא פירק את האיחוד עם הליכוד ב-2014, והוא התפטר מתפקיד של שר הביטחון ב-2016.

קצה חוט בפתרון של "תעלומת ליברמן"

עיתונאים רבים שואלים למה החליט ליברמן כביכול לחסל פוליטית את נתניהו. בראיון למעריב ב-2019 טען ליברמן שבסוף שנת 1998 אמרו לו במטה הליכוד שנתניהו לא רוצה אותו במטה כי הוא רואה בו נטל אלקטורלי, אז ליברמן אמר לעצמו: "אני אלמד אותו מאיפה משתין הדג", והוא המשיך להסביר למראיין מעריב: "אתה יודע, כשמרגיזים אותי, אני עושה דווקא". ההסבר אינו משכנע, וליברמן התחבר אחרי 1998 עם נתנהו פעמים רבות וקיבל ממנו תפקידים חשובים. הסיבות לכך הן אחרות.

ליברמן מופיע בחקירות של חשד לפשעים בשטחי שמונה מדינות במשך שנים רבות. בהתחילה נחקר בחשד ששלשל לכיסו מכספי עמותה שעמד בראשה, אחרי כן שקיבל מיליוני שקלים בזמן שכיהן כחבר הכנסת. אך עד סוף 2013 נסגרו כל התיקים שלו. אחרי פתיחת החקירה הראשונה ב-1996 יצא ליברמן לעסקים עם שלאף, וכן הקים ב-1999 את מפלגת "ישראל ביתנו". אחרי סגירת כל החקירות פירק ליברמן ב-2016 את האיחוד עם נתניהו.

בנוסף, מפלגתו של ליברמן התמזגה ב-2000 עם סיעות ימין, כולל "מולדת" של רחבעם זאבי (דוגלת ברעיון של טרנספר) ותקומה של בצלל סמוטריץ' (מפלגה של הציונות הדתית), לסיעה אחת "איחוד לאומי-ישראל ביתנו" ואימצה את רעיון הטרנספר. לאחר רציחתו של זאבי שינה ליברמן את משמעות המונח "טרנספר", השנוא כל כך על האליטות השמאלניות, מ"העברת האוכלוסייה" ל"העברת השטחים", בלי שתומכיו שמו לב.

למרות התבטאויות קיצוניות שאף פעם לא נסלחו לאחרים, האליטות אפשרו לליברמן לבנות "עסק" ולהסתובב בברית המועצות לשעבר, כמו גם להמשיך את הקריירה הפוליטית שלו שבה השיג מהר את התפקידים המרכזיים במדינה. הוא דוגל בקרב נגד "כפיה דתית" ותומכיו שכחו שפעם הוא היה בסיעה משותפת עם הדתיים. למרות ההסתה שלו נגד הדת הוא טוען שבתו וגם אשתו הינן דתיות. הוא גם טוען שהבנים שלו חילונים, אך דווח שבנו עמוס ערך חתונה חרדית. שום דבר בעמדותיו, דעותיו, טענותיו והחלטותיו של ליברמן לא נראה אמיתי.

הסבר אחיד ויחיד

מעניין שבשנת 2001 מרטין שלאף טען כי הוא פועל באמצעות קשריו למיתון הימין הפוליטי בישראל. גם נכון שנתניהו האשים את ליברמן ב"הפלה סדרתית" של ממשלות הימין. הפוליטיקאים הרציניים, כולל עוזי לנדאו ויעיר שמיר, עזבו את מפלגתו של ליברמן לפני הבחירות של 2015, כנראה לא במקרה. פשוט ליברמן קיבל ממפעיליו תפקיד להפיל את ממשלות הימין. כך מקוות האליטות השמאלניות לשבש את תוצאות הבחירות הדמוקרטיות ואולי להחזיר את השעון אחורה.

לליברמן הייתה לכאורה קריירה מבריקה לפניו, תאורטית הוא היה יכול להמשיך בתפקיד של שר הביטחון ולנסות להיות היורש של ביבי. כל הזיגזגים שלו היו כביכול נגד האינטרסים האישיים שלו. הוא תמיד התפטר במפתיע בתירוצים מאולצים. הפרשנים מדברים על "האגו" שלו, אך ליברמן הינו איש די רציונלי על מנת לקלקל רווח כספי או פוליטי בגלל דברים סנטימנטליים קטנים. אין הסבר אחר להתנהגותו מאשר שהוא רק בובה בידי האליטות השמאלניות. הם סגרו לו תיקים והוא עושה מה שמתאים להם – מתנגד לשלטון של הליכוד

עם הסיסמאות, כמו עונש מוות למחבלים, מאסר עולם לאונסי קטינים, גיוס חרדים, פנסיות והכנסת מינימום, אביגדור ליברמן פיתה חלק מדוברי הרוסית, אנשים עם דעות ימניות, והוציא אותם אל מחוץ למחנה הימין. באופן ציני הוא אומר ש"אין בישראל אדם שעבר את כמות הבדיקות והחקירות והסריקות" שהוא עבר. באופן ציני הוא תוקף אחרים כסוכני שב"כ. ברור שהוא נבדק והוא נמצא כמתאים לפתור את הבעיה של השמאל בבחירות.

אנו לא יכולים לדעת עד כמה משתפות האליטות את ליברמן במטרותיהן. לא משנה. הוא מסוכן ומזיק, ובעיקר הוא סימן לכך שמשהו מאוד רקוב ולא מוסרי קורה במדינת ישראל. בדחיפות צריך להסביר לתומכיו של ליברמן מי הוא באמת.