במקרה של "מחתרת בת עין", שבו השב"כ הצליח כביכול למנוע פיגוע טרור של יהודים, נעצרו ארבעה מתנחלים והורשעו בניסיון לפוצץ מטען בבית ספר ערבי בירושלים בשנת 2002. הנאשמים השאירו ברחוב קרוב לבית הספר בלון גז רגיל, סוג שיש לכל אחד בבית ושלא יכול בשום אופן להתפוצץ. החקירה והמשפט של חברי "המחתרת" עוררו גינוי אפילו מאנשי השמאל וחברי הארגון "שלום עכשיו". מי שכביכול "גילה" את "המחתרת" היה סוכן החטיבה היהודית יהודה כהן שהושתל בקריית ארבע על מנת להתחתן עם בחורה השייכת למשפחה ידועה בחוגי הימין הדתי, איתה הקים משפחה (שלוש בנות). יהודה כהן ברח בשנת 2008 לארגנטינה ושם סיפר בטלוויזיה על השיטות של השב"כ. במקרה הוא נרצח לפני מספר ימים; בשמיני למאי השנה נורה למוות בדירתו במקסיקו על ידי פושעים אלמוניים.
ראש השב"כ
לשעבר כרמי גילון קרא להשתלת הסוכן לתוך משפחה תמימה "כתם על שמו הטוב של
השב"כ". אך התברר שיהודה כהן לא היה לבד, כי העיתון מעריב פרסם שתי
כתבות (21.2.2014 ו-28.2.2014) הסוקרות מקרים רבים של אנשים שגויסו על ידי
השב"כ לרגל אחרי חברותיהם ואף להתחתן איתן וכך לחדור לתוך משפחות בסביבה
חשובה למען ביצוע משימותיו של השב"כ בקרב שלהם נגד "הטרור היהודי".
קשה לומר עד כמה השב"כ הצליח במניעת הפיגועים מצד היהודים, ואפילו נראה שכמה
מהרוצחים היו בקשר עם השב"כ או תחת השגחתו. לדוגמה דני אייזנמן שרצח נהג
מונית ערבי ב-1985 היה בקשר עם השב"כ, וגם יעקוב טייטל שרצח שני ערבים ב-1997
היה סוכן השב"כ. לגבי יגאל עמיר, ידוע כי היה בקשר עם סוכן השב"כ אבישי
רביב, וחוץ מזה יגאל עמיר עצמו עבר אימוני-ירי במתקן השב"כ טרם יציאתו למשלחת
בלטביה, על פי הפרסום בידיעות אחרונות מיום 20.11.1995 (פה).
בקיצור היו מקרים
שהמפעילים לא הצליחו לעצור את המופעלים. למקרים הנ"ל של דני אייזנמן, יעקוב
טייטל או יגאל עמיר אפשר להוסיף את המקרה של חיים פרלמן שעל פי השב"כ רצח כמה
ערבים בשנת 1998, אך על פי הדיווחים (לדוגמה ynet 14.07.2010) היה
סוכן שב"כ. חיים פרלמן, כביכול דוקר סידרתי של ערבים, שוחרר ממעצר על ידי בית
המשפט שמתח ביקורת קשה נגד השב"כ והמשטרה. מכיוון שרצחניות יהודית לא סיפקה
מספיק עבודה, החטיבה היהודית התחילה בשנת 2008 לעקוב אחרי סוג חדש של "אלימות
יהודית" נגד הערבים, שנקרא "תג מחיר". מדובר בריסוסי נאצה, הריסת
מכוניות ושרפות. לדוגמה בשנים 2011-2014 הביא השב"כ לפחות מקרה אחד של תג
מחיר כל חודש.
ברוב המקרים היהודים
לא היו מעורבים. חלק היו שקרים של הערבים וחלק היו פרובוקציות של המסיטים הקשורים
לחטיבה היהודית. רק במקרים נדירים הורשעו יהודים, בדרך כלל אחרי מעצר מנהלי ממושך
בלי גישה לעורך דין ואחרי חקירה נוקבת. לדוגמה יהודה לנדסברג לכאורה גרם לנזק של
90,000 שקלים לערבים בשנת 2014 ובסוף נאלץ לשלם להם 7,000 שקלים כפיצוי. במקרה
החמור ביותר הצליחו הגורמים להרשיע יהודי שכביכול זרק בקבוק תבערה לבית ערבי בכפר
דומה. בכפר אירעו מספר שרפות בשנת 2015 כתוצאה של סכסוכים בין שכנים. החוקרים
החליטו שאחת מהשרפות קשורה להתארגנות יהודית. מספר גדול של צעירים יהודים כולל
ילדים נכלאו והוחזקו זמן ממושך ללא עורכי דין ותחת עינויים קשים שלא מבוצעים בשום
מדינה דמוקרטית. החוקרים אפילו התחזו לאסירים בכלא מדומה על מנת להוציא הודאה
מהצעירים. אחרי שנים של מאמצים הצליחו החוקרים בעזרת עינויים להוציא הודאה מאחד
הנערים. למרות שבית המשפט גינה את דרך ההודאה, הנער נידון לשלושה מאסרי עולם.
במקרים
הנ"ל ראינו את נוכחות השב"כ. אך ישנם מקרים בהם בולטת העדרות של
השב"כ. לדוגמה, בזמן הרצח של רחבעם זאבי או בנימין כהנא ואשתו הם לא היו
במקום שבו היו צריכים להיות, כמו כן בניסיון לרצח של יהודה גליק. רחבעם זאבי נרצח
בשנת 2001 במלון הייאט בירושלים ששימש את השב"כ באירועים פוליטיים כמו פגישות
רשמיות בין ישראלים ופלסטינאים. מסיבות מסתוריות אנשי השב"כ והמשטרה לא
היו בסביבת המלון ביום הרצח. במקרה של בנימין כהנא ורעייתו טליה, הם תמיד היו במרכז
תשומת לבו של השב"כ, אך לא ברגע של ההתקפה המתוחכמת שבה נרצחו בשנת 2000, כאשר
חמש בנותיהם נפצעו. לגבי פעיל הימין יהודה גליק, המשטרה עקבה אחריו בשנת 2014 כי
הוא היה פעיל בעידוד עליית יהודים להר הבית, אך אף אחד לא היה בסביבה כאשר גליק נורה.
הוא יצא ממרכז מורשת בגין בירושלים ונורה על ידי ערבי שהועסק כבר שנה באותו מרכז
למרות שהיה פעיל הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והיה אסיר ביטחוני לשעבר שישב בכלא
למעלה מעשר שנים; ראש הממשלה היה במקרה באותו מרכז זמן קצר טרם ההתנקשות והמקום היה
אמור להיות בשליטת השב"כ (פה).
התזכורות
הנ"ל מראות שבהיסטוריה של הטרור היהודי יש יותר מניפולציות נגד היהודים מאשר אלימות
נגד הערבים. במיוחד עכשיו, כאשר היהודים ולא הערבים מורשעים בגזענות וטרור, צריך
להודות בזה שפרעות תשפ"א התחילו על ידי הערבים הישראלים בזמן מלחמה שבה
המדינה הותקפה על ידי אויב חיצוני. כמו בפרעות תרפ"ט, כמו בזמן השואה, כמו
בזמן שנפלו הסקאדים על המדינה, כמו במלחמה נגד דאעש, הערבים הישראלים (לא כולם)
הראו יותר זיקה לאויבי ישראל מאשר למדינה שטיפחה אותם. והיום שוב כולם מתלהבים
מהטרור היהודי, כולל המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט וכל ערוצי הטלוויזיה. אנחנו
האזרחים צריכים להתעקש ולהסביר שהבנים שלנו אינם מחבלים. אף אם מישהו נסחף, מבקש
נקמה, טועה או משתתף באלימות, אנו צריכים לעמוד באופן חריף נגד כל טענה שיש
סימטריה. הם ילדינו או נכדינו ואינם שווים לאלה שתוקפים אותנו ובוגדים במדינה בזמן
מלחמה.
לא יעזור לנו שלא כולם משכנינו מחפשים מזוזות על ביתנו על מנת לתקוף אותנו, לא יעזור לנו שרק 20% מהם תוקפים. ברור שיבואו עוד רבים כאשר נתחיל להפסיד בקרב. לא יעזור לנו שתמיד 1% משכנינו ימשיכו לאהוב אותנו אפילו אחרי שניהרג. כן יזיק לנו כאשר נעזוב את ילדינו שסומנו כטרוריסטים על ידי "הגורמים השונים". אנו צריכים לחנך ואם יהיה צורך להעניש את הילדים שלנו, אך אף פעם לא להשוות אותם עם האויבים האכזריים שלנו. ראש השב"כ לשעבר כרמי גילון אמר שהשתלת סוכני השב"כ בתוך המשפחות היהודיות מהווה כתם על פניו של השב"כ – צריך להוסיף שההגזמה השיטתית של הטרור היהודי מהווה כתם על פניה של כל המדינה.
במדינתנו היו תמיד גורמים שאינם מוכנים להכיר בעוצמת השנאה אצל הערבים ומחפשים נחמה בסימטריה בדויה. צריך להפסיק את עיוות האמת – הבנים שלנו אינם מחבלים אפילו אם הם טועים. הממסד מייצר באופן מלאכותי סימטריה בין הטרור הערבי ויהודי, ובו זמנית מייצר אסימטריה בענישה של שני המגזרים. הגורמים שהתחילו לחפש את הטרור היהודי עוד לפני קום המדינה איבדו במשך השנים לחלוטין את התמיכה אצל הבוחרים. אי אפשר להמשיך כמדינה דמוקרטית ויהודית בלי להפסיק את האי-צדק ואת העיוותים ביחס ליהודים במדינתם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה